החל מי"א בחשוון, כבר כמעט 4000 שנה, נחלי דמעות, מאות תפילות ועשרות ישועות נושאות את שמה של רחל אמנו. קברה משמש מזכרת-נצח להבטחת ה' "כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב" (ירמיהו ל"א).

מסורת העלייה לרגל אל קבר רחל היא מן העתיקות והמפורסמות ביותר. כבר בשנת 1170 תיאר מגלה הארצות היהודי בנימין מטודלה את ביקורו בקבר רחל הומה-האדם: "וקרוב לבית לחם כחצי מיל קבורת רחל על אם הדרך. והמצבה עשויה מאחת עשרה אבנים למנין בני יעקב ועליה כפה בנויה על ארבעה עמודים. וכל היהודים העוברים חותמים שם על אבני המצבה."

מבנה הקבר, שעבר מספר שינויים לאורך השנים, לא הפסיק למשוך אליו מבקרים ומתפללים יהודים, מוסלמים ונוצרים כאחד. יהודים – נשים, גברים, מבוגרים ונערים – הרבו להגיע לקבר ברגל או ברכיבה בחול המועד פסח ובל"ג בעומר – אז נהגו לשיר, לרקוד, להתפלל ולאכול.

במשך תשע עשרה שנים, בין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים, היה הקבר תחת כיבוש ירדן והגישה אליו נמנעה. מששוחרר המקום, ביום השני למלחמת ששת הימים, ועד היום מאות אלפי אנשים, נשים וטף, מכל גווני העם היהודי מגיעים לקבל כוח ולהסתייע בכוחה של אמא רחל להעברת תפילותיהם.

קברה של רחל הינו אתר מורשת חשוב ביותר בעל משמעות לאומית עבור כל העם היהודי, שומרי מצוות ושאינם-דתיים כאחד. הוא מסמל את הקשר הבל ינתק בין העם לארצו והתקווה לישועה וגאולה.